<h1>ראבי"ה סימנים תתל"ז—תתל"ח</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ירושלמי [ה"א] היוצא מבית האסורין אפילו חבוש ביד ישראל וכו' והלשון מגומגם, והמנודה שהתירו לו חכמים מה אנו קיימין אם כשהתירו לו קודם הרגל יגלח, פירוש מערב הרגל, ואם בשלא התירו לו קודם הרגל לא יגלח, פירוש אפילו ברגל שהרי לא התירו לו, וברגל לא אפשר להתיר לו, כיון שאפשר להתיר לו קודם ברגל, ומשני כן אנו קיימין כשהתירו לו קודם הרגל ולא יגלח עד שלשים וחל יום שלשים ברגל, שאין נידוי פחות משלשים יום, ואין נזיפה פחות משבעה, פירוש אפילו התירו לו קודם הרגל לא מהני דשמתא חיילא עד תלתין יומין. שמעינן מהירושלמי דאין להתיר נידוי ברגל היכא דמצי למישרי קודם הרגל. ונידוי נוהג ברגל, מדמצרכינן ליה היתר קודם הרגל. מיהו בגמרא דידן מוכח דמצי למישרי נידוי ברגל, ואמרינן [ע"ב] ואזיל איהו ופייסיה לבעל דיניה וכו'. ודכותיה מתירין חרמות ואפילו אינם לצורך המועד, ומשמע נמי דנידוי אין להתיר קודם שלשים. ואם כן היתר נדרים [נמי מותר]. ובירושלמי [שם] מישתעי באחד שמצא פתח לנדרו אמרין ליה הדא מנא לך, אמר לון משרת רבי מאיר הייתי כבר חמש שנים ויש אומרין מקרא של רבי מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת.
